<h1>תמים דעים להראב"ד סימן צ"ג</h1>
<h2>דף עב:</h2>
ועל היין היוצא דרך השולים ונגע בו ע"א בחוץ לשולים מותר לדברי הכל. לדברי מותר כדפרישנא ניצוק אינו חיבור ורבותי נמי שרו ליה דבנצוק דאזיל לאבוד [מודו] דמפרשו כולהו נצוק מכלי אל כלי או לבור. ועוד לא מחזקינן דלהוי טופח ע"מ להטפיח. ודילמא איכא שום עכובא כיון דמהדק קצת דלא הוי כעי' ברזא דאפי' עד ברזא איכא מאן דאסר ולא יותר אלא כשהכניס אצבע. אבל בקילוח למרחוק שרי אם נגע לדברי הכל וכל שכן יין שותת טיף ועירב מקוואות כשפופרת הנוד בחלל לבדו אבל במים בטופח על מנת להטפיח ובאשבורן והא דאמרינן לאפושי מיא ביבמות [ט"ו ע"א] לא שצריך לכך אלא הרואה אומר לאפושי מיא הרחיבוה כבית שמאי.
